פסק-דין בתיק עפ"ג 3752-09-11

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 38959-06-10 ואח' (בימ"ש השלום בפתח תקווה) ב- 14 אישומים בגין עבירות מרמה בקשר לרכישת כלי רכב על ידי אחרים, כאשר המערער הציג בפניהם מצג כוזב לגבי מדי אוץ לגבי כלי רכב שמכר בידיעה שהם מזויפים והופחתו מהם עשרות אלפי קילומטרים בכל מקרה ומקרה.

בגין מעשי המרמה שביצע המערער שילמו הקונים לו בכל עסקה עשרות אלפי שקלים ולגבי חלק מכלי הרכב נהג המערער בזמן שרישיון הנהיגה שלו פג בשנת 1997 ונפסל לצמיתות על ידי משרד הרישוי בשנת 2002.

כאשר באחד המקרים נושא כתב האישום גילה הקונה את המרמה והתלונן עליה במשטרה, הסכים המערער להחזיר לו את המקדמה ששילם לו בתנאי שיבטל את התלונה.

בנוסף למעשי המרמה שביצע המערער, הרי ביום 19.6.10, כשהיה נתון במעצר בית בביתו ובהיותו בגילופין איים המערער לקבור את בתו בת ה- 16.5 ולאחר שאמרה לו לשתות סטר על צווארה. כאשר אישתו תפסה אותו כדי למנוע ממנו להמשיך ולהכות את בתו, הוא הניף ידו לכל עבר וראשה נחבט בדלת.

כמו כן איים המערער על בתו בהזדמנויות שונות להרוג אותה, וכי היא תהיה בקבר.

ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון על דרך של טווח בבית משפט השלום בירושלים, אשר הוצג בפני בימ"ש קמא, לפיו יוטלו על המערער בגין עבירות המרמה נושא הרשעתו 4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, ובאשר לעבירות האלימות בהן הורשע המערער כלפי בתו ואשתו, לא נכרת הסדר טיעון בעניין העונש.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא כאשר אימץ את הרף העליון של הסדר הטיעון בגין עבירות המרמה בהן הורשע המערער ללא כל הנמקה. לטענתו, בימ"ש קמא לא התחשב בהיותו של המערער נתון במעצר בית במשך שנתיים ובאמור בתסקיר שירות המבחן שהיה בפניו לפיו המערער לקח אחריות על מעשיו, התחרט עליהם ועל פגיעתו באחרים והיה מוכן להשתלב בטיפול בתחום ההתמכרות לאלכוהול, טיפול שהוא מבצע עתה במסגרת מאסרו בכלא חרמון.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור ועומדת על חומרת התנהגותו של המערער ועל עברו הפלילי בגין עבירות מרמה כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות שהוצג בפנינו וטוענת כי גם אם המערער עובר תהליך טיפולי במסגרת שב"ס אין בכך כדי לגרום להקלה בעונשו ואין בכך כדי לגרום לקבלת תסקיר משלים, כפי שביקש ב"כ המערער לצורך הדיון בערעור.

אנו מוכנים לצאת מתוך הנחה כי המערער מקבל טיפול גמילה מאלכוהול במסגרת שב"ס בכלא חרמון וכי הוא עושה הכל על מנת להצליח בטיפול אך אין בכך כדי לגרום להקלה בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער בגין שורה ארוכה של מעשי מרמה כלפי קוני רכב אשר סמכו עליו שהנתונים שהוא מוסר לגבי מצב כלי הרכב, ומספר הקילומטרים שעבר כל אחד מכלי הרכב, הוא נתון משמעותי לגבי מי שמתכוון למכור אותו, הם נתונים נכונים ולא מזויפים.

מעשי המרמה שביצע המערער, אשר הוכחו רק לאחר שמיעת ראיות בפני בימ"ש קמא, הם עקביים להרשעותיו הקודמות של המערער בגין עבירות מרמה, שבגינם ריצה המערער עונשי מאסר בפועל לתקופות קצרות וארוכות ועונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, גם אם לא בזמן ביצוע העבירות נושא גזר-הדין, לא הרתיעו אותו מלחזור ולרמות אזרחים תמימים.

אמנם, עונש המאסר בפועל מבטא אימוץ של הרף העליון של הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בקשר לעבירות המרמה, אך אין לומר שבימ"ש קמא לא נימק אימוץ זה שכן בסיפא גזר-הדין מביא ביהמ"ש קמא את הנסיבות לקולא ולחומרה שבהם התחשב בקביעת עונשו של המערער, תוך שאינו מתעלם מדבריהם של אחיו של המערער וידידו שהאירו פנים חיוביים באישיותו, ומהאמור בתסקיר שירות המבחן שהיה בפניו, לרבות נכונותו של המערער לעבור תהליך גמילה משימוש באלכוהול.

בימ"ש קמא התחשב לקולת העונש גם בנטילת האחריות של המערער ובחיסכון החלקי של זמנו של ביהמ"ש (שכן הודאתו באה לאחר שמיעת עשרות עדי תביעה), וכן התחשב בתקופה שבה המערער היה נתון במעצר בית, כאשר במהלכה ביצע המערער את עבירות האלימות כלפי אישתו ובתו.

בע"פ 2928/11 זחאיקה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.1.12 קבע כב' השופט ג'ובראן, כי

"העונש שנגזר על המערער מצוי בטווח הענישה אשר הוסכם בינו לבין המשיבה במסגרת הסדר הטיעון. הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, ואשר מצוי בטווח הענישה שהוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון (ראו ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2007); ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל, פס' 4 (לא פורסם, 29.4.08); ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל, פס' י"א (לא פורסם, 19.5.11). אומנם, הלכה זו אינה מעקרת את סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין במקרים המצדיקים זאת, גם אם העונש שהוטל היה בטווח הענישה המוסכם (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 8(לא פורסם, 16.8.07). אולם, בעניינו לא מצאנו כל עילה המצדיקה את התערבותנו".

מהאמור לעיל עולה כי גם אם המערער איננו מנוע מלהשיג על גזר-הדין, על אף שאימץ הסדר טיעון ברף עליון של טווח, הרי נדרשות נסיבות מיוחדות על מנת שערכאת ערעור תתערב בגזר-דין כזה וכאלה לא באו בפנינו.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

חזקה על שלטונות שב"ס שיקחו בחשבון, בין יתר השיקולים, את תהליך הגמילה שעובר המערער בכל הקשור למתן טובות הנאה ולשחרור מוקדם בבוא המועד לכך.

4#>